לִפְנֵי מִילְיוֹנִים רַבִּים שֶׁל שָׁנִים, נִמְאֲסוּ עַל גִּזְעָן שֶׁל הַיֵּשׁוּיוֹת הַהִיפֶּרְאִינטִילִיגֵנָטִיּוֹת...הַהִתְנַצְּחוּיוֹת הַבִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת עַל אוֹדוֹת מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים...וְעַל כֵּן הֶחֱלִיטוּ לָשֶׁבֶת וְלִפְתֹּור אֶת בְּעָיוֹתֵיהֶם אַחַת וּלְתָמִיד. לְשֵׁם תַּכְלִית זוֹ בְּנוֹ סוֹפֵר מַחְשֵׁב אַדִּיר....גָּדְלוֹ הָיָה כֶּשֶׁל עִיר קְטַנָּה....בַּיּוֹם הַהַפְעָלָה הַגָּדוֹל הִגִּיעוּ שְׁנֵי מְתַכְנְתִים...הֵם הָיוּ עֵרִים לְכָךְ שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְיַיצֵּג בְּיוֹם זֶה אֶת כְּלַל בְּנֵי מִינָם בְּרַגְּעָם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר....שְׁמוֹתֵיהֶם הָיוּ לְאַנְקְוִיל וּפוֹק.
הֶמְיָה אֶלֶקְטְרוֹנִית דַּקָּה צִיְּנָה שֶׁהַמַּחְשֵׁב הֶעָצוּם נִכְנַס לְמַצָּב שֶׁל פְּעִילוּת. לְאַחַר הֲפוּגָה הַקַּלָּה פָּנָה אֲלֵיהֶם הַמַּחְשֵׁב בְּקוֹל עָשִׁיר עָמֹק וּמְהַדְהֵד: "מַהוּ תַּפְקִיד נִשָּׂא זֶה שֶׁלִּשְׁמוֹ אָנֹכִי 'הִרְהוּר עָמֹק'...נִקְרֵאתִי לְחַיִּים?"...."הוֹ, 'הִרְהוּר עָמֹק'....הַתַּפְקִיד שֶׁהִרְכַּבְנוּךְ לְמַעֲנוֹ הוּא זֶה: אָנוּ רוֹצִים שֶׁתֹּאמַר לָנוּ...אֶת הַתְּשׁוּבָה!...."הַתְּשׁוּבָה?" אָמַר 'הִרְהוּר עָמֹק', "הַתְּשׁוּבָה לְמָה?". "לְחַיִּים!...לַיְּקוּם....לְכֹל!"...."הֲרָצַת הַתָּוכְנִית תֶּאֱרַךְ זְמַן מָה". "כַּמָּה זְמַן?". "שִׁבְעָה וָחֵצִי מִילְיוֹנֵי שָׁנִים", אָמַר 'הִרְהוּר עָמֹק'.....
...כַּעֲבֹר שִׁבְעָה וָחֵצִי מִילְיוֹנֵי שָׁנִים....
אַרְתוּר חָשׁ בּוֹדֵד לְהַחֲרִיד בְּרַחֲפוֹ נְטוּל גּוּף מֵעַל לַהִילּוּלָה שֶׁמִּתַּחְתָּיו....עַל הַבִּימָה עָמַד אָדָם שֶׁפָּנָה אֶל הַקָּהָל: "הוֹ, הַמַּמְתִּינִים בְּצִילּוֹ שֶׁל הִרְהוּר עָמֹק'!....תָּמֵהַּ תְּקוּפַת הַהַמְתָּנָה...לֹא עוֹד נָקוּם בַּבֹּקֶר וְנִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: מִי אֲנִי? מַהִי תַּכְלִית חַיַּי? הַאִם, מַבְחִינָה קוֹסְמִית, מִשְׁנָה בֶּאֱמֶת אִם לֹא אָקוּם בַּבֹּקֶר וְאֵלֵךְ לָעֲבוֹדָה? כֵּיוָן שֶׁהַיּוֹם נִלְמָד סוֹף סוֹף אַחַת וּלְתָמִיד אֶת הַתְּשׁוּבָה הַיְּשִׁירָה וְהַפְּשׁוּטָה לְכָל הַבְּעָיוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַמַּטְרִידוֹת הַלָּלוּ שֶׁל הַחַיִּים, הַיְּקוּם וְהַכֹּל....
"בֹּקֶר טוֹב", אָמַר 'הִרְהוּר עָמֹק'...."תְּשׁוּבָה בַּעֲבוּרְכֶם?....כֵּן יֵשׁ לִי....לַמְרוֹת שֶׁאֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִמְצֹא בְּעֵינֵיכֶם..."
"אֵין זֶה מְשַׁנֶּה, עָלֵינוּ לָדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבָה! עַכְשָׁיו!"
...."טוֹב, אָמַר 'הִרְהוּר עָמֹק', הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה....הִיא....הִיא...
(מתוך "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", דאגלס אדמס, 1979)
בוקר חג שבועות. ריח של התחדשות באוויר. אי שם במושב בין היערות המוריקים למרגלותיה המערביים של ירושלים, מקיץ לו איש שאין לו על הראש ולו שערה אחת לפליטה (כן, האיש פשוט קרח למשעי). את פניו מקדמת שמש אביבית של סוף מאי.
"יום יפה, גברת קורונה נחה לה", אומר לעצמו הקרח, "למה שלא נצא לסיבוב עם מקסי?". מקסי הוא הגמל של הקרח, בהמה בעלת שני סנדלים, 1200 סנטימטר מעוקבים של לב פועם בתוספת 125 כוחות סוס.
הקרח מתארגן לסיבוב, "ליתר בטחון ניקח גם מגבת", אומר לעצמו ויוצא לפגוש את אושרו. אך בהגיעו לאורווה, הקרח מופתע לגלות שם בהמה אחרת. מקסי בדרך כלל מזכיר לו פרה שמנה ודשנה עם פני פופאי כאלה, ואילו הבהמה שלפניו נראית גמלונית משהו. צבעה הזהוב בוהק מסנוור את עיניו.
מי אתה?" שואל הקרח, והבהמה משיבה "ההורים שלי קוראים לי F900XR, אבל אתה יכול לקרוא לי פארוולד.
"פארוולד?" שואל הקרח. "כן, פארוולד" עונה הבהמה. "פארוולד בגרמנית משמעותו מנהיג המסע, או עצמת המסע, אם תרצה"
"טוב", אומר הקרח. "אם כך, נעים להכיר, שנצא לסיבוב הכרות?". "בכיף" עונה פארוולד. "אחלה", עונה הקרח, "אבל קודם תעמוד לי כאן למסדר זיהוי....נראה יש לנו כאן:
· מנוע בנפח 895 סמ"ק והספק של 99 כ"ס
· מערכת בקרת יציבות דינמית
· 4 מצבי רכיבה
· מסך TFT
· תאורת LED
· מערכת התנעה ללא מפתח
· משקף מתכוונן
ועוד"
"נשמע מבטיח" חושב לעצמו הקרח, "בוא נראה if you can talk the talk, could you also walk the walk..., אבל קודם לכן חשוב לבדוק ולכוון את גובה המושב". קרחינו הוא לא רק קרח, הוא גם לא התברך בריבוי סנטימטרים. מאותגר אורכית קוראים לזה היום. האוכף של מקסי שלו בגובה 85 ס"מ ואילו של פארוולד, 86 ס"מ. "אם כך", חושב לעצמו קרחינו, "יכולים כל נמוכי הקומה לזקוף קומתם ולעלות על זהוב הצוואר הזה בבטחה"
הקרח עולה על האוכף ומתניע. צלילי בוכנה נעימים ולא מוכרים מציפים את אזניו. עוד רגע קטן להיכרות עם המושכות...."רגע...שניה...לפני שיוצאים...אולי אתה יודע את התשובה?" שואל הקרח.
"תשובה למה?" עונה פארוולד. "למהות החיים, היקום והכל?" עונה הקרח. "יאללה, שחרר אותי באמש'ך" עונה פארוולד, "בוא ניסע כבר, לפני שהרפידה נדבקת לי לדיסק". "בסדר, בסדר, אבל רגע לפני נאפס מונה מרחק...שנוכל אח"כ לחשב כמה אתה זולל".
התמזל מזלו של קרחינו, אשר גר בצנטרום של הפיילה של כל אוהבי האספלט באשר הם. גלגול איטי של 200 מטר ברחוב הצר המוביל מביתו והנה אתה מוצא עצמך על כביש מתפתל במורד היער. יוצאים לדרך. הצג הדיגיטלי רחב המימדים מראה שאנחנו על מצב "ROAD" (כביש), לחץ אוויר בצמיגים תקין ומיכל דלק מלא. הקרח מתלבט: ימינה לוקח אותנו לגן העדן המקומי של הכבישים הטכניים, ושמאלה לוקח אותנו לכביש רחב ידיים אשר יאפשר לתת בראש. קרחינו, כמו כל שפוט בהמת צילינדרים, מחליט באופן טבעי להתחיל בלתת בראש. ואם לתת בראש אז למה לא לעבור לתצוגת SPORT בשביל האווירה?
היצרן מצהיר על מומנט מירבי ב 6750 סל"ד. הילוך ראשון, מושך במעלה הסל"ד, הילוך שני, הילוך שלישי...שלוש שניות ואנחנו על 100 קמ"ש. מחוון המהירות מתייצב על 70 קמ"ש (X 2). המצערת מגיבה יפה גם בגבוהים. לפארוולד שלנו מומנט בשפע. הרכיבה בגב זקוף נוחה ונעימה. הקרח, שכזכור, מאותגר אורכית, חי טוב עם המשקף במצבו הגבוה. עם זאת, קאובויז גבוהים יותר עלולים לחוש אי נוחות במהירויות הגבוהות. ניסיון לרכון קדימה למצב של ישיבה יותר ספורטיבית נתקל בהתנגדות מנומסת מצד הרגליות והכידון.
עד מהרה ירושלים נגלית במלוא הדרה. הבהמה הבווארית מבקשת להתרשם מנופיה עוצרי הנשימה של בירתנו הנצחית ועל כן הקרח מחליט לקחת אותה לתצפית שעל הר הזיתים. הזדמנות ראשונה לסלפי על רקע כיפת הסלע.
אגב, הגמלים האחרים שניצבים שם, נטולי תיירים בתקופה מוזרה שכזו, לא מתרשמים יתר על המידה. עוד נשימה אחת של אוויר הרים צלול כיין, וממשיכים לכיוון עין כרם, בואכה גן העדן הטכני.
פארוולד מבקש לעצור לאכול קרם בוואריה (הבנתם? כאילו BMW....בוואריה...) אבל הקרח מחליט להתעלם באלגנטיות בעודו מדמיין כבר את הדרך לעבר נס הרים.
רגע לפני, מחליפים מצב רכיבה ל DYNAMIC..."צ'מע" אומר פארוולד, "ההורים שלי שתלו לי תכונה חדשה מגניבה...קוראים לזה Motorschleppmomentregelung...". "סליחה", אומר הקרח, "איש שפרש קיין דויטש". "אה סליחה", עונה פארוולד, "בעברית זה נקרא בקרת בלימת מנוע דינמית. זה פיצ'ר חדש שמטרתו למנוע מצבי רכיבה לא יציבים שעלולים להיווצר עקב מומנט קיצוני שנוצר בעקבות בלימת מנוע, כזה שפועל על הגלגל האחורי. המערכת מזהה החלקת גלגל ומגבילה את התגובה בהתאם למצב הרכיבה הנבחר וזווית ההטיה של האופנוע. הבקרה מושגת על ידי פתיחה מבוקרת של המצערת". "כדאי לך לנסות את הפיצ'ר הזה", מוסיף פארוולד. "צ'מע שובב", עונה הקרח, "קיבלתי אותך מקרח אחר שמאד לא ישמח אם לא אחזיר אותך עם כל איבריך במקום, לכן תסלח לי אבל אני אשאיר את הניסיונות האלה לרוכבים יותר מנוסים ממני"
פיתול רודף פיתול, הילוך יורד, הילוך עולה והקלאץ' מגיב בנעימות מפתיעה. כל איבריה של הבהמה עובדים בהרמוניה מושלמת: המנוע, הגיר, המתלים, הכידון והצמיגים. פארוולד שלנו לא מתרשם יותר מדי מהיפוך ההטיות המהיר ומגיב בדיוק בווארי מוכר. ההנאה מושלמת.
נס הרים
פארוולד שלנו שמח לפגוש אחים, בני דודים, סבים וסבתות. קרה המקרה וחנינו צמוד לדוד שלו.
"רגע", אומר פארוולד, "אני מכיר את הכלי הזה...זה של ההוא איך קוראים לו...נו שאשתו עובדת אצל הבעלים שלי...נו זו שאוהבת לצלם בטיולים..."
קפה קר בבר בהר זה תמיד נחמד....אבל גברת קורונה שלנו היא זו שנותנת את הטון, תור ארוך משתרך לו אבל קרחינו לא נשבר. ההמתנה בתור מלווה בהאזנה לסימפוניה של צילינדרים מכיוון החנייה ומחשבות על הקשר שבין הצורך של רוכבים מסוימים לסחוט את המצערת בעודם עומדים במקום, לבין יכולותיהם המיניות...
הקפה נלגם בשתי שניות וחצי. הקרח, בהיותו קפוץ תחת, צריך לתת לתחתו לנוח. הרכיבה אמנם מפנקת, אבל קרחינו היה שמח לכסא קצת יותר מפנק. הגב, לעומת זאת, סבבה לגמרי. לפארוולד שלנו מתלים קשים (די מתקבל על הדעת בהתחשב בכך שמדובר בקטגוריית ספורט אדוונצ'ר) ביחס למה שהקרח מכיר מהגמל שלו, אבל גם גריאטריים בעלי גב בריא יוכלו למתלים האלה.
"צ'מע צ'מע", מכריז פארוולדנו, "יש עוד פיצ'ר מגניב שכדאי לך להכיר לפני שאנחנו מכים את הדרך (...לך תסביר לייקה הזה שאי אפשר לתרגם מילולית את הביטוי hit the road)", "שלח מבט נוסף לתצוגת SPORT במסך. במרכז התצוגה תראה מעין חוגה כזו עם שנתות ומספרים עם סימון של מעלות".
"טוב, מה אנחנו עכשיו בשיעור טריגונומטריה?" תוהה הקרח.
"לא יא חסר סבלנות שכמוך...(וואלאכ למד אותי מהר הבווארי הזה), זה מחוון הטיה שרושם כל הזמן את ההטיה המירבית שנמדדה ימינה ושמאלה. זה מגניב למשל, אם אתה רוצה להתאמן ברכיבה טכנית או ספורטיבית ולחוש אותי בכל מיני שילובים של הטיות ומצבי מצערת...רק דיר באלאכ לא להסתכל על המחוון תוך כדי הפנייה".
"אה, נחמד, ננסה את זה" עונה הקרח
כמה מלים שמוחלפות עם ההוא שאשתו עובדת אצל הבעלים של ההוא... "טוב", אומר פארוולד, "בוא נזוז לפני שהצמיגים מתקררים". נגיעה קלה על כפתור ההתנעה, צלילים ענוגים שמציפים את החושים, והקרח והבהמה, שנדמה שהפכו לגוף אחד היברידי (הקרח נזכר ברובוט ההוא משליחות קטלנית שיכול להפוך לכספית שנוזלת ויכולה להחליף צורות...."וואו איזה מגניב זה היה להתמזג עם הבהמה ליישות אחת"), יוצאים לדרך.
פארוולד שלנו אמנם מבוואריה, אבל שמועות על הדרך שלפניהם הגיעו עד אליו. "סע לאט" הוא אומר, "אמנם נבראתי בדיוק למען כבישים שכאלו, אבל למען שנינו, שחרר קצת מהמצערת". מיודענו הקרח, בהיותו פחדן לא קטן, שמח על הבקשה (מה גם שלמזלו נתקע מאחורי איזו קופסת פח שהעגלון שלה כנראה ישן). כך מתגלגלים שניהם, והדרך חזרה הביתה הולכת ומחשבת את קיצה לאחור.
רגע לפני, עוצרים בתחנת דלק. לאחר מספר שניות של בהייה בתוך פתח מיכל הדלק, פיית התדלוק מודיע בגאון שאפשר לתדלק ומוסיפה סמיילי כרומזת על כך שהיא יודעת שמישהו אחר משלם על התענוג.
כניסה ל MY VEHICLE ומעבר ל TRIP COMPUTER מראה שהתצרוכת הממוצעת על פני רכיבה של 300 ק"מ ועוד קצת עומדת על 22 ק"מ לליטר. אז נכון שהמהירות הממוצעת עומדת על 75 קמ"ש (למרות שהיו קטעים שנתנו בסל"ד) אבל זהו נתון מרשים לכל הדעות.
מילוי אוויר בצמיגים...הפתעה נעימה...הקץ לפליק-פלקים עם פיית הניפוח, שלום ולא להתראות לכם ברכיים סיניות מצ'וקמות. הבווארים סוף סוף שחקו אותה (יכול להיות שכבר קודם, רק שקרחינו נתקל בזה לראשונה) והתקינו את הוונטילים בניצב למישור הגלגל.
מבט על צג ה TFT המפנק מלמד שהלחץ בצמיגים תקין. מגנום אחד אחרון והכידון מכויל לכיוון הבית.
מתגלגלים חזרה לחנייה. רק בחזרה, זהוב הכנף מבחין בשלט שתלוי לראווה על הקיר, “BMW PARKING ONLY”.
ת'אמת, עד עכשיו לא התלהב פארוולד כל כך מאותו קרח שלקח אותו לסיבוב, "לא משהו הרוכב הזה, ראיתי כבר טובים ממנו" חשב לעצמו...אבל השלט ריגש אותו.
"I think this is the beginning of a wonderful friendship"
אמר פארוולד, השתהה לרגע ואז הוסיף "רוצה לדעת עכשיו את התשובה?"
"תשובה למה?" שאל הקרח.
"למהות החיים, היקום והכל" עונה הבהמה.
"אה בטח", ענה הקרח בהתלהבות, ופארוולד משיב לו ללא היסוס....
...
...
"אני!!!"
סוף
הכותב הנו משוגע עם עבר פסיכי. בין שאר עיסוקיו המוזרים, הוא מנהל את מועדון אופנועי BMW ישראל
